לפני כשנתיים וחצי (איך שהזמן טס!) התחילו אצלי כאבים בידיים בזמן הנגינה. לאחר זמן קצר הבנתי שהכאבים לא הולכים להיעלם כמו שבאו, ושאני צריך להבין מה הבעיה, ולפתור אותה. "להעלים" את הסימפטום, את הכאב.
הגעתי אליך דרך המלצה של חברים. אני זוכר את השיעור הראשון - בו התעקשתי להסביר לך מה הבעיה, איפה כואב, וכן כל מיני הסברים שעלו על דעתי. אתה בעיקר הקשבת וחייכת.
אני חושב שזה אחד מהדברים המדהימים שנתת לי במהלך התקופה בה למדתי אצלך - הרגשה של יש על מי לסמוך, מישהו מראה לי את הדרך. הכיוון הוא חיובי.
שמחתי להכיר, מלבד מורה לאלכסנדר, גם מוזיקאי מצויין ואדם נפלא. השיעורים היו תמיד מרתקים ומלאי תוכן. הדקות האחרונות בכל שיעור הוקדשו לנגינה על הכלי, מה שתרם לחיבור טבעי בין הטכניקה לחליל.
לאורך הזמן למדתי והבנתי שהבעיה היא אף פעם לא נקודתית - הגוף הוא יחידה אחת, מכלול עצום של המון פרטים, שחייבים לפעול יחד. הנסיון לפתור סימפטום ספציפי לא נועד להצלחה מרובה.
חוויתי עליות גדולות, וירידות גם כן. היו תקופות בכלל בכלל לא פשוטות - בהן תמיד עודדת, תמכת והראית. אלכסנדר קישר אותי וכיוון אותי מעלה.
למדתי להשתמש בגוף שלי בצורה יותר מדויקת. סילקתי תקיעויות והרגשתי איך הגוף לומד להיפתח ולהרפות. עם הזמן, דברים מסויימים בנגינה שלי התחילו להשתנות - הצליל נפתח וגדל, הטכניקה השתפרה והזרימה הלכה ונהייתה טבעית יותר ויותר. ואני בכלל הגעתי בגלל בעיות בידיים!
אני יודע שהמסע שלי, שלי ושל אלכסנדר, לא נגמר פה. את העבודה שהתחלנו ביחד אמשיך לבסס ולחדש מדי יום.
אני שמח לספר שגם לאחר סיום לימודיי אצל אלי, ומעבר ללימודים באירופה, אנחנו עדיין נמצאים בקשר ונפגשים כמעט בכל ביקור שלי בארץ.
על כל זה, אני מודה לך. ציידת אותי בכלים יקרים מפז שמשמשים אותי יום יום בחיי המקצועיים, ואני בטוח שעוד ישמשו המון בעתיד.
אני שמח להמליץ, מכל ליבי, לכל מי שחפץ בשיפור הזרימה, טבעיות הנגינה וביסוס מבט שונה על החיים - טכניקת אלכסנדר אצל אלי חפץ.
רנן מינצר
יואל גנין נגן גיטרה
8.8.2014
מחוסר יכולת לנגן עד מלגה לברקלי
לכבוד אלי היקר, וכל המעוניין,
8 שנים. 8 שנים של נגינה אינטנסיבית ובצורה לא נכונה הביאו בסופו של דבר למה שהרופאים כינו "מרפק טניס" ו"מרפק גולף" ביד השמאלית. 4 חודשים של כאבים ושל חוסר וודאות, אורטופדים ופיזיותרפיסטים מבולבלים שלא הצליחו להעביר את הבעיה, מים חמים, מים קפואים, אולטרסאונד, מסאז'ים לייזרים, ממש מלחמת הכוכבים על היד המסכנה. כל זאת בתקופה הקריטית בחיי של מבחני הקבלה שלי לבית ספר רימון.
אחרי המון נסיונות ובדיקות, יאמר לזכותם של אורתופד אחד ופיזיותרפיסט אחד שהציתו את מחשבתי בכך שהגיעו למסקנה שכנראה מקור הבעיה הוא אינו כלל היד עצמה, ומגיעה מאיזור השכמות והגב. התחלתי בטיפול אצל הפיזיותרפיסט, מה שהחל בהקלה מסויימת של הכאב, ותוך כדי כך שמעתי על אדם אחד שמטפל בהמון מוסיקאים עם דלקות, משפר להם את היציבה ומעביר להם את הבעיות. החלטתי ביום הראשון ללימודים ברימון (בעוד אני בקושי מנגן) להתקשר לאלי, ולקבוע מפגש.
המפגש הראשון היה מעניין וגם מוזר, יושבים, קמים, מדברים על תחושה כלשהי בשם UP, והמשימה הראשונה שלי הייתה – לשכב על הגב כל יום. זה היה הרבה יותר פשוט מהתרגילים של הפיזיותרפיה – אז למה לא. החלטתי להמשיך ולנסות לראות ולהבין מה זה הדבר הזה שנקרא טכניקת אלכסנדר. היה נדמה לי שיש בזה הרבה מעבר למה שעשיתי עד עכשיו כדי לטפל בעצמי, והכי חשוב – מעבר ל"להעביר" את הבעיה, היה נדמה לי שזה גם יכול לעזור לכך שהיא לא תחזור.
עם המשך השיעורים הבנתי כמה זה היה נכון. הבנתי שכאן זה שונה, זה לא טיפול, זה תהליך של למידה. נכנסתי לזה במוטיבציה רבה, פעמיים בשבוע. קראתי את הספרים, לאט לאט התחלתי להבין במה מדובר, תרגלתי את הדברים בבית והבנתי שזכיתי. זכיתי ללמוד את הדבר הכלכך בסיסי שאף אחד לא שם לב אליו כמעט, מודעות עצמית פיזית ונפשית ברמה הכי גבוהה שיש, עצם החשיבה על איך אני עושה דברים הכי פשוטים כמו להרים מזלג מהשולחן וכל דבר אחר כולל נגינה. זו הייתה עסקת חבילה – הכל כלול.
למדתי שהיציבה הנכונה והטבעית של הגוף שלי שהולכת לרוב לאיבוד עם השנים של ישיבות ממושכות עם כלי הנגינה או מול מסכים.
למדתי שהבעיה הספציפית שלי ביד, היא רק סימפטום לסוג של "חוסר סנכרון" בגוף ושברגע שאעבוד על זה הכל יסתדר.
למדתי איך להיות קליל בכל מה שאני עושה, להיות מודע לשרירים אותם אני מפעיל והכי חשוב להבין מה אני לא צריך להפעיל כי הוא מיותר, ופשוט להניח לו.
למדתי איך לקחת את הכל ביותר קלות, להרגיע את הנפש וכפועל יוצא גם הגוף נרגע, איך לא להילחץ במעמדים כמו מבחנים והופעות, ובכלל איך להיות חופשי ולא מוטרד יתר על המידה מלחצי החיים של היומיום בתור מוסיקאי ובכלל.
זה היה חתיכת תהליך, לקח זמן, אך לאט לאט חזרתי לנגן והטכניקה נהייתה חלק טבעי ובלתי נפרד ממני. גם בשיעורים ניגנו, שזה ערך מוסף רציני. העובדה שאלי, נוסף על הידע והנסיון העצום שלו בטכניקת אלכסנדר הוא גם מוסיקאי ענק, תרמה כלכך הרבה להבנה של הצרכים שלי ולהתקדמות שלי. כל פעם הצלחתי לנגן קצת יותר, שעה ביום, שעתיים, שלוש. היו נפילות בדרך, כשפתאום הכאב הופיע בכלל ביד השניה (קורה להרבה אנשים) הבנתי את חוסר היעילות של כל מה שקדם לטכניקת אלכסנדר, ולאחר שהתבוננתי וחשבתי מה אני עשיתי לא נכון שגרם לכך, פלוס הרגיעה הנפשית למרות המצב, הבנתי שאני יכול להתגבר על הכל. וכך היה.
מעבר לטכניקה עצמה, יצא לי ללמוד כלכך הרבה מאלי, הידע העצום במוסיקה הקלאסית העשיר אותי, ועזר לי בכל פעם שהייתי צריך לנגן קטע קלאסי כלשהו לצורך הלימודים. כך גם זכיתי במורה למוסיקה, על הדרך.
אחרי בערך חצי שנה הורדנו את מינון השיעורים בעצת אלי, לפעם בשבוע, ואני כבר הייתי במצב של נגינה קבועה של כ6 שעות ביום!! ברימון הכל כבר הלך חלק ויכולתי למלא את כל דרישות השיעורים. פשוט תענוג.
בשנה השניה ברימון, הגיעו בוחנים מברקלי לבחון לקבלה ולמלגה לבית הספר הנחשב בעולם בתחום המוסיקה הקלה והג'אז. המלגה היא דבר נדיר, אך החלטתי להיבחן בכל זאת – כי אחרת לא אסלח לעצמי על כך שלא ניסיתי. הגעתי למבחן באווירה הכי קלילה שיש, אם יתנו יתנו, אם לא, לא קרה כלום. רגוע בזכות מה שלמדתי אצל אלי, וכמובן אחרי שעות נגינה ארוכות כבר וחזרה מלאה לשגרת נגינה ולימודים.
לאחר מספר חודשים הגיע ההודעה המשמחת ביותר בחיי – התקבלתי לברקלי, ולא רק זה, קיבלתי מלגה רצינית ביותר שאפשרה לי בעצם להצליח לממן את הנסיעה שלי ואת הלימודים שלי בשנתיים הקרובות בארצות הברית!
אני בטוח, ב100%, שלא הייתי יכול להגיע לאן שהגעתי כיום, ללא השיעורים והטכניקה המדהימה הזו, וללא אלי. כל שיעור מתוך עשרותהשיעורים באמת למדתי משהו חדש. כל פעם. אם הייתי יכול הייתי לוקח את אלי איתי לבוסטון, אך אני יודע שהוא נתן לי את הכלים הכי טובים והכי חשובים להמשך נגינה בריאה ומודעת, תוך רגיעה מנטאלית ושלווה.
בנימה אישית, אלי, זכיתי להכיר אדם מדהים, היית לי מורה לטכניקת אלכסנדר, למוסיקה, ולחיים וגם חבר יקר. אני מודה לך בכל צעד שאני עושה, ואעשה בעתיד.
יואל.
* * *
טכניקת אלכסנדר היא בראש וראשונה - שינוי הרגלים.
הרגל כידוע לכולנו, הופך עם השנים לטבע שני, וכמובן גם הרגלים שאינם מדויקים, הרגלים שגויים.
האפשרות לשנות הרגלים גלומה במידת הקשב והמודעות לדרך החדשה.
זכות גדולה היתה לי לפגוש ביואל, צנוע ונעים הליכות.
וגם קשוב, מפנים ומחויב לתהליך השנוי.
יעל טבת נגנית חליל, בי"ס למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה ת"א
9.8.2013
אלי היקר,
הגעתי אליך לפני שנה עם עבר גדוש בכאבים ודלקות בידיים. כאבים שסבלתי מהם שנים ושאף השביתו אותי לשנה שבה לא יכולתי לנגן בכלל. עברתי אינספור טיפולים שונים וכן גם מורים שונים לאלכסנדר, אך לא הייתה לי הסבלנות להתמדה ורציתי טיפולים ש"יעבירו לי את הכאב".
כשהתקשרתי אליך לפני שנה, סוף סוף הגעתי להבנה שמשהו צריך להשתנות. הגעתי להבנה שאני עושה משהו לא בסדר. שהיציבה שלי בנגינה, ובכלל, לא נכונה. לא הצלחתי לנגן בלי כאבים. הגעתי להבנה הזאת שאני גורמת לעצמי את הכאב ושאני צריכה ללמוד למנוע אותו ולא ללכת לטפל בו ברגע שהוא מופיע.
וחששתי, כי ידעתי שטכניקת אלכסנדר זה טיפול ממושך. ידעתי שזה הולך להיות תהליך של התמדה והשקעה, של זמן וכסף. ואכן, בהתחלה שפניתי אליך רציתי לבוא פעם בשבוע ולא יותר. אבל אחרי שראית אותי ואת מצבי התעקשת שאבוא בהתחלה פעמיים בשבוע וכך זה נמשך בחצי השנה הראשונה.
זה היה תהליך הדרגתי גם לגוף וגם לנפש. תהליך בו למדתי לשחרר את הגוף שלי, ולהיפתח מהפוזיציה הסגורה שבה היה נתון גופי וגם נפשי, במשך שנים רבות. לימדת אותי שהגוף הוא מכלול ושאם כואבת לי ספציפית האצבע זה לא אומר שאני צריכה לשחרר רק את האצבע אלא להבין מאיפה נובעת הבעיה ולטפל דבר ראשון בגוף כמכלול. חקרנו שנינו ביחד את היציבה שלי וההחזקה שלי בחליל, גם בזמן נגינה, והגענו לגילויים חדשים ומעניינים שתרמו לי רבות.
מה שהכי חשוב, זה שגרמת לי לחשוב על טכניקת אלכסנדר מחוץ לשיעורים. קראתי את הספרים ולמדתי על הטכניקה. למדתי להיות מודעת לגוף שלי בכל עת ולחושב על אלכסנדר גם כשאני עושה פעולות שגרתיות כמו לשבת ולקום. והתרגילים שעשינו בשיעורים נשארו איתי לכל אורך הזמן ומלווים אותי יום יום.
ולאורך השנה זמן האימונים שלי גדל יותר ויותר. לאט לאט למדתי לשחרר בזמן הנגינה ועכשיו, אחרי שנה מצבי השתפר בהרבה. זה לא אומר שכאן נפסק התהליך. אני צריכה להמשיך להתמיד בתרגילים וכל הזמן לחשוב על העקרונות שלימדת אותי. אבל אני מרגישה שנתת לי את כל הכלים הדרושים לנגינה ויציבה נכונה.
אני מעריכה מאוד את ההשקעה וההתמדה שלך בשיעורים איתי. גם כשרציתי להפסיק, גם כשהיה קשה וגם דרך הדמעות תמיד ידעת לחזק אותי, להראות לי את ההתקדמות שעשיתי ולדחוף אותי קדימה להתקדמות גדולה יותר. ובין כל זה מצאתי איש שיחה נהדר ומוסיקאי גדול שתמיד אפשר להתייעץ איתו וללמוד ממנו.
תודה רבה לך אלי, על שנה של לימוד והבנה של עצמי. שנה שביססה ונתנה מעוף להמשך דרכי המוסיקלית.
ב-8 במרץ השנה הגעתי אליך. זה עתה יצאתי ממחלת וטיפולי סרטן, ועדיין לא חזרתי ממש לכוחותי ולנגינתי.
רציתי מאוד לחזור לכל מה שהייתי - אבל כאבים בצוואר ובזרועות עצרו אותי; הייתי חסרת בטחון בעצמי ובעתידי, פיזית ונפשית.
היו לי זכרונות טובים משיעורי "אלכסנדר" 15 שנה קודם לכן. היה בי ייאוש ותסכול - עם תקווה שאולי אולי גם הפעם הטכניקה תעזור לי לחזור לעצמי. המליצו לי על הקלרינטן אלי חפץ.
ואז פגשתי בך. בערך בן גילי, או פחות מזה - אבל איזה ים של ידע, איזה עומק של אבחנה, איזו אישיות חזקה וקורנת - ואיזה יכולות של מיקוד ושל תמיכה יש בך!
צעד אחר צעד הלכת איתי. לא נרתעת מכך שכאבו לי תנועות שונות. תמיד הראית לי את המשך הדרך במרחק רב קדימה - לא שני צעדים, אלא קילומטר ומעלה, לקראת מטרה; והמטרה היתה, לרוב, נפשית - ולא רק גופנית.
להשיג שחרור גופני כדי לראות את השלם, כדי להביע טוב יותר, כדי לבצע את הפיסוק והיצירה - ולא רק להתגבר על הקושי הרגעי.
"טכניקת אלכסנדר" והמוסיקה הפכו לאחד, למטרה אחת רחוקה קדימה - והכי חשוב: למטרה שאפשר להשיגה; שצריך לרכז את כל הגוף והנפש, להשתחרר מכל המפריע וכובל ומקרקע וכואב - כי אפשר יותר טוב ויותר נכון ויותר משוחרר ויותר יפה.
נכון, לפעמים "כעסת" עלי כשרציתי להשיג תוצאות מיד ("פרפקציוניסטית חסרת תקנה" אמרת) והחזרת אותי לתלם של הרגעת האמביציה, עבודה איטית, הקשבה פנימה, ריכוז מקסימלי ודבקות במטרה.
ידעת כל הזמן לדרוש ולא לוותר - ועם זה להרגיע, לעודד ולהציב מטרות רחוקות.
ככל שנקפו השעות והימים הרגשתי שאני מסוגלת לשלוט יותר בכאבים - כי יודעת להרפות בין הקטעים; שאני חופשייה יותר לתת למוסיקה שבי לצאת ולזרום, שאני נינוחה יותר להקשיב ולשתף פעולה עם הפרטנרים בהרכבים השונים.
חזרתי ממש באופוריה מהכנס - ואני זוקפת הכל לזכותך.
עברו עלי 34 מפגשים אתך, וכל אחד מהם היה מאוד משמעותי עבורי.
אני יודעת שנגעת עמוק בגרעיני אישיותי - ובהחלט לא רק בשרירי הזרועות. זקפת את קומתי הגופנית והנפשית. עזרת לי לראות בצורה הוליסטית את מכלול חלקי גופי, שכלי ונשמתי.
הייתי חשופה לפניך, והובלת את כולי צעדים רבים קדימה.
יכולתי להמשיך איתך עוד שנים רבות, אבל אני חשה שזה הזמן להפרד.
אני מרגישה שקיבלתי כלים לניתוח, לפסילה, להתמודדות, לעבודה, לבטחון עצמי ולהערכת יכולותי.
היית לי מורה משמעותי ונפלא, ואין בפי מספיק מילים להודות לך. אבל הגיע זמני "לחצות את הכביש לבד" ולהסתמך על כל מה שקיבלתי ממך- לבדי.
היה לי קשה לכתוב מכתב זה. "כתבתי" אותו בראשי פעמים מספר, ותיקנתי ומחקתי ושיניתי - כמו בטהובן... אבל אחרי לידה קשה ילדתי אותו. לא הוא מונח לפניך - אלא אני; יצור עם הרבה עבר, עם הרגלים ורצונות - ותקוות. יצור שסוגר בחרדה את הדלת אחריו ויוצא לעולם לבדו, ואני מקווה בכל ליבי שהדלת אליך תשאר פתוחה - ושאוכל, כשארגיש צורך, לבקש שוב להיפגש כדי לקבל תמיכה בעתיד. לא העזתי להגיד את כל זה - לכן כתבתי.
הקשר שלי עם טכניקת אלכסנדר החל לפני כשלוש שנים, בהיותי בכיתה י"ב. אני מנגנת בחליל-צר, ובכיתה י"ב ממש לפני הבחינות לתזמורת צה"ל, בחינת רסיטל הבגרות והבחינה למלגת קרן התרבות אמריקה-ישראל, הופיעו אצלי כאבים איומים בידיים. כאבים אלו אובחנו מאוחר יותר ע"י אורטופד כדלקת מרפק (Tennis Elbow) וכעייפות השרירים ממאמץ ממושך.
מובן שבתקופה גורלית כזו לא יכולתי להימנע מנגינה, והכאבים רק החמירו. האורטופד המליץ על משחות שונות, כדורים נגד כאבי פרקים, רצועה לזרוע וכן גם טיפולי פיסיותרפיה... ואף אחד מן האמורים לא הועיל בכלום. עם האכזבה מהרפואה הקונבנציונאלית באה הפנייה לרפואה הבלתי קונבנציונאלית. התנסיתי בדיקור במחטים סיניות, בסוגים שונים של מסאז'ים, טיפולים אצל כירופרקט...
כל הטפולים הללו הועילו במשך הטיפול, וכאשר הסתיים טיפול של כמה חודשים חזרו הכאבים.
בתקופה זו בכיתה י"ב המליצו לי לנסות וללמוד טכניקת אלכסנדר, וכך נוצר הקשר עם אלי חפץ.
מיד כשהתחלתי ללמוד את הטכניקה הבנתי כמה אנרגיה אני מבזבזת על לחץ פיסי, הגוזל ממני את היכולת להשקיע אותה אנרגיה באספקטים אחרים בנגינה.
ככל שאני ממשיכה ללמוד אלכסנדר, כך אני מרגישה שיפור בנגינה. כבר בשיעורים הראשונים נפתחו אצלי מחסומים אדירים של לחץ פיסי, ועם השחרור הגופני הגיע גם השחרור הרוחני. היום אני הרבה יותר משוחררת בנגינה, לעומת ההרגשה הקודמת שכל גופי כמו קפיץ מכווץ.
בסוף כל שיעור אלכסנדר אנו מקדישים כמה דקות לנגינה. מתוך היותו מוסיקאי ונגן, מבין אלי כיצד לעזור לנגנים אחרים להפיג לחץ פיסי מיותר בזמן הנגינה, כך שהאנרגיה שמוציא הנגן מושקעת טכנית ומוסיקלית ביעילות מרבית.
כיום, כאשר אני רואה מוסיקאי שסובל מכאבים, אני מייד מספרת לו על הקשר שלי עם טכניקת אלכסנדר, וכמובן נותנת לו את הטלפון של אלי.
בקיץ 99', אחרי שנה עמוסה בפעילות מוסיקלית, ולפני נסיעה לגרמניה לצורך המשך לימודיי, נתקפתי לפתע בכאבי גב חזקים וכאבים בידיים לכל אורכן.
הרופאים אליהם הגעתי, חלקם מומחים מהידועים בתחומם, לא הצליחו לתת מענה. לאחר כשישה חודשים של טיפולים עדיין לא נראה כל שיפור במצב.
אלי צלצל אלי בשעת צהריים אחת. אחר ששמע על בעייתי, הוא הציע מפגש היכרות על-פי "טכניקת אלכסנדר". הוא קיבל אותי בסבר פנים יפות בסטודיו היפה שלו, סיפר בסבלנות על הטכניקה ועל ממציאה, הדגים את עקרונותיה, והאזין. המפגש היה נעים.
ההחלטה להמשיך לא היתה קלה, שכן המסלול לא היה לי מוכר, והיו לי ספקות בעיקר לאחר הטיפולים וחוות הדעת הרפואיות שכבר קיבלתי. למזלי החלטתי לנסות, והחל מסע ארוך ומרתק של מפגשים.
תודתי נתונה לו לא רק על המקצועיות אלא גם על התמיכה ומתן התקווה לכל אורך הדרך, ההתבוננות והלמידה הבלתי פוסקות.
לימים נתברר, שסבלתי משתי פריצות דיסק - האחת צווארית והשנייה בחולייה תחתונה, וכן מדלקות גידים לאורך הזרועות, בבסיסי כפות הידיים, ובמרפקים (Tennis Elbow ו-Golf Elbow) - כך שגם במונחים הרפואיים, הצלחתו של הטיפול היתה גדולה.
כיום, אני פעילה בתחום הנגינה ובתחום ההוראה, לאחר שסיימתי לימודי "תעודת אמן" באבוב בגרמניה. אני מודעת הרבה יותר לצרכים הגופניים של הנגינה, ומשתמשת בטכניקה שלמדתי אצל אלי לטפל בגופי בעצמי, ולהתמודד עם העומסים הגופניים של הנגינה. טכניקת אלכסנדר על מסריה הפיזיולוגיים, ואלה הקשורים לנפש ולאורך החיים החיוני, השתלבה כחלק בלתי נפרד בתוך חיי.
יהודה שרייר מורה לגיטרה קלאסית באקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושלים
לפני כשנתיים לקיתי בדלקת במרפק, מה שמכונה בז'רגון הרפואי "Tennis Elbow". סבלתי מכאבים חדים במרפק, וגרוע מזה - הדבר מנע ממני את האפשרות לנגן, מה שהיה חמור מאד עבורי, היות ואני מוסיקאי מקצועי (גיטריסט קלאסי).
תחילה לא ייחסתי לכאבים חשיבות יתר וניסיתי להמשיך בשגרת הנגינה למרות הכל. אך כשראיתי שהמצב הולך ומחמיר, לא נותרה לי בררה אלא לגזור על עצמי הפסקת נגינה מוחלטת.
לצערי, הרפואה לא סיפקה מענה הולם למחלתי, מלבד ניתוח שסיכויו אינם ברורים, כל שניתן לעשות היה לשכך את הכאב לתקופות ממושכות פחות (על-ידי כדורים ומשחות), או יותר (בעזרת זריקות סטרואידים). גם הטיפול בפיזיותרפיה עליו המליצו לי הרופאים, לא עזר כלל.
על כן פניתי לרפואה האלטרנטיבית, וניסיתי טיפולים שונים כגון דיקור סיני, פלדנקרייז, ביו-פידבק, ורייקי, אך גם אלה לא הועילו.
לאחר שנה ויותר של תסכול והוצאות לא מבוטלות, החלטתי לעבור ניתוח, ויצרתי קשר עם רופא באנגליה.
באותה התקופה ממש התחלתי ללמוד את שיטת אלכסנדר, מידיו האמונות של אלי חפץ.
ניסיון העבר לימד אותי לא לתלות תקוות גדולות מדי בטיפולים; תחילה התייחסתי לכל העניין בזהירות ובמידת מה של ספקנות, אך משום מה החלטתי בכל זאת לתת לזה סיכוי.
לשמחתי, לאחר מספר מועט של טיפולים הצלחתי לנגן שוב, מבלי שנגרמה הרעה במצבי. באופן הדרגתי הגברתי את העומס, וגופי עמד בכך יפה.
בימים אלה שבתי מפאריס, שם נתתי מקונצרט סולו, שהוגדר בעיתונות כהצלחה, ומה שחשוב יותר, עבר ללא כאבים (עבורי לפחות).
אני סבור שלעובדה שאלי חפץ הוא מוסיקאי הייתה תרומה מכרעת לתהליך השיקום שלי, שכן רק מי שבעצמו מוסיקאי יכול להבין לעומקו את שנדרש מהגוף והנפש תוך כדי הנגינה.
